<h1>ספר האסופות מכת"י סימן תקע"א</h1>
<h2>דף לח.</h2>
פסק אסור לשליח ציבור להפסיק ולקרות לכהנים דאפילו ליהא שמיה רבה אסור להפסיק ואפילו המלך שואל בשלומו או נחש כרוך לו על עקיבו, וכל שליח צבור שמפסיק עבירה היא בידו, ועוד פסק דיחיד אינו נושא אלא מדרבנן ואם ירצה אדם יעשה תקנה זו ואל יפסיק וכדי לקיים דברי חכמים ולקרא כהנים אומ' החזן אלהינו ואלהי אבותינו ברכינו בברכה המשלשת בתורה הכתו' על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כהנים, ולא יותר.
<h2>דף לח:</h2>
מנשיאות כפים מספר אבי"ה. [סוטה מ' ע"א] א"ר יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי הכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה, [שם ל"ח ע"א] ותניא כה תברכו פנים כנגד פנים או אינו אלא עורף ת"ל אמור להם כאדם המדבר לחברו, ואין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, ובפר' אלו נאמרין [מ' ע"א] מפרש טע' משום כבוד צבור והוא מי' תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי ורב אשי א' שמא תפסק לו רצועה בסנדלו ואזיל למיקטריה ויאמרו בן גרוש' או בן חלוצה הוא, ולרב אשי בבתי שוקיים שרי לעלות לדוכן, וכן יחף, והעומדים לצדדין אינן בכלל עם שאחורי הכהנים, [ל"ח ע"ב] א"ר יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה בעבוד' שוב אינו עולה, והני מלי שלא עקר רגליו אבל עקר רגליו אע"ג דלא מטא להתם עולה, ותנן נמי אם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי, פי' בכהן שליח צבור מיירי והוינן בה והא לא עקר ומשנינן דעקר פורתא. מניין שהחזן צריך לומר להם אמרו ת"ל אמור להם, יש מפרש' דהיינו הך דא' אביי [שם ע"א] נקיטינן לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא שנ' אמור להם, לשנים, ובשם ר"ת שמע' שפי' שהחזן היינו השמש העוסק בצרכי ציבור ובצרכי בית הכנסת ורואה היכן קורין וכיצד מלקין ושני חזנין הן כדאי' בסנהדרין [י"ז ע"ב], אבל שליח צבור הוא מובחר שבקהל ועניו וצריך לומר לכהנים עלו לדוכן ואז אם אינן עולין עוברין בשלשה עשה כדא"ר יהוש' בן לוי שנ' כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי וגו', ורב א' חוששין שמא בן גרושה או בן חלוצ' הוא ולא פליגי הא דסליק לפרקים הא דלא סליק לפרקים, אבל כל זמן שלא יאמר להם החזן המיוחד לקהל או מגדולי הקהל עלה לדוכן אינו עובר, אי נמי אם יצא מבית הכנסת או שאין רואין אותו ולא אמרו לו עלה אינו עובר, א' אביי מניין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנ' ושמו את שמי וגו', ואפילו אם עבר עבירה, כדא' בירושל' בפר' הניזקין [גיטין פ"ה ה"ט] שלא תאמר כהן זה מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכיני, אמר הקב"ה וכי הוא מברכך אני הוא שמברכך שנ' [במדבר ו'] ושמו את שמי על בני ישר' ואני אברכם, והא דא' במסכת ברכות [ל"ב ע"ב] כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנ' [ישעיה א'] ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם ידיכם דמים מלאו, התם במפורסם להרוג, ומועד לכך. מה שאין מסתכלין בכהנים בזמן הזה בשעה שנושאין כפיהן משום הסיח הדעת, הכי אית' בירושלמי [מגילה פ"ד ה"ח]. משכל טוב, יברכך י"י בברכות המפורשות שנ' [דברים כ"ח] ברוך אתה בעיר וגו', יברכך, בנכסים, וישמרך, בגופך, ותמצא בברכה ראשונה ג' תיבות כנגד אברהם יצחק ויעקב, וכנגדן קורין ג' אנשים בתורה בשיני ובחמשי ובתענית ובחנוכה ופורים ובמנחה לשבת, והן ט"ו אותיות כנגד ג' אבות וי"ב שבטים. בברכה שנייה ה' תיבות כנגד ה' חומשי תורה, וכנגדן קורין ה' אנשים ביום טוב, והן כ' אותיות כנגד אברהם שנבחר לסוף כ' דור. בברכה שלישית ז' תיבות כנגד מצוות הניתנות ז' ז', שבת לז' ימי קודש, ז' ימי נדה, ז' ימי לידה, ז' ימי מצה, ז' ימי סוכה, וכנגדן קורין ז' אנשים לשבת, והן כ"ה אותיות כנגד משה שקבל את התורה אחר כ"ה דורות, הכל ששים אותיות כנגד ששים רבוא יוצאי מצרים, וכנגד ג' יודין יו"ד די'ברכך, יו"ד די'אר, יו"ד די'שא, כותבין את השם חוץ למקרא בג' יודי"ן כך ייי, ומסבבין סביבותיהן ב' אחת לפי שמהם יוצא שם שלשים ושתים, והוא כתוב כך הפוך ייי]. והכותבין בספרים כך בב' יודין יי] אינו כלום. ותיקנו ג' פסוקים של ברכת כהנים בחומש בלא תרגום לפי שאמרו רבותי' [מגילה כ"ה ע"א] ברכת כהנים שלשת פסוקים הללו נקראין ולא מתרגמין אפילו בבי רב מאי טע' שמא ירגילו הכהנים ויבאו לברך את ישר' בלשון תרגום והתורה אמרה כה תברכו בלש' הקדש כמו שאני אומר. והחזן אינו עונה אמן אחר הכהנים מפני טירוף הדעת פי' שצריך החזן שיהא מכוין להקרות הברכה לכהנים שלא יטעו, ואם יענה אמן שמא יבא להתייאש מן הקריאה ויטעו את הכהנים. מה שהכהנים מחלקין כפיהם כשנושאין ידיהם הכף אחת לג' חלקים וכן כף שנייה משום [ישעיה ו'] שש כנפים שש כנפי' לאחד.
עוד מנשיאות כפים מספר מה"ר אלעזר. בשעה שהכהנים פושטי' ידיהם לברך צריכין שיכוונו דעתם על כל ישר', וכל ישר' אפילו עם שבשדות בכלל הברכה, ואפילו הנשים שבעבר הכותל הם בכלל הברכה שמחיצה אינה מפסקת. וכשנושאי' ידיהם מדביקין שתי אצבעות יחד קמיצה וזרת ונותנין ריוח בין האצבעות ומדביקין אמה ואצבע יחד, ונותני' ריוח בין האצבעות לאגודל, והוא על שם [שה"ש ב'] משגיח מן החלונות וגו', וקרי' ביה מן ה' חלונות. באלו תיבות הופכין פניהם לדרו' ולצפון כשאומרים יברכך, וישמרך, אליך, ויחנך, אליך, לך, שלום. כהן שעלה לדוכן יכול לילך לציבור אחר ולברכם דמברך כולי יומא. כהן שנתמלא זקנו ראוי לישא את כפיו, ואם אין שם כהן כי אם בחור ישא את כפיו.
<h2>דף לט.</h2>
תשובה זו השיב רבי' גרשם לקהל טרוייש. כהן שנשתמד מהו לקרותו בתורה תחלה כדי שלא לחלל קדושתו של אברהם אבינו וקדושתו של אהרן הכהן [והשיב להם] אינו ראוי להיות כהן לעלות לדוכן ולקרות בתורה תחלה מפני שהודה לע"ז וזו היא שימושו ותנן [מנחות ק"ט ע"א] הכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלם ואין צריך לומר לדבר אחר שנ' [מ"ב כ"ג] אך לא יעלו כהני הבמות וגו'.
שוב מצא' כתוב משמיה דרבי' גרשם מאור הגולה משומד כהן שחזר בתשובה נושא את כפיו, וקרוי ראשון בתורה דכיון דחזר בתשובה חזר קדושתו דתנן בסו' מסכ' מנחות [ק"ט ע"א] אך לא יעלו כהני הבמות וגו', והרי הם כבעלי מומין שחולקין ואוכלין, ובעלי מומין נושאין כפיהן וקרוין ראשון בתורה, אף זה כן, שאם לא תאמ' כן אתה מרפה ידיהן של בעלי תשובה, [סנהדרין ק"ג ע"א] א"ר יוח' כל האו' מנשה חטא אינו אל' טועה ואין לו חלק לעולם הבא שמרפה ידיהם של בעלי תשובה, ותנא דבי ר' ישמע' הואיל והלך זה ונעשה כומר לע"ז אדחה אבן אחר הנופל וכו', ומה שכת' בשאלתות בפר' ויקח קרח כהן שנשתמד לא ישא את כפיו דלא גרע מהרג נפש, אית לן למימר זה מיירי בשלא עשה תשובה אבל עשה תשובה אפילו הרג כמה נפשות נושא את כפיו.
<h2>דף מד.</h2>
מת המונח ברשות הרבים ואין עליו לא קירוי ולא סיכוך אע"פ כן אסור לכהן לקרב תוך ד' אמות שלו ודבר זה מבואר במסכת סוטה מת תופש ד' אמות לטומאה, וכל שכן שאסור לכהן לעמוד בבית המת, וכן בירושל' במסכת כלאים [פ"ו ה"ב] מת מטמא ד' אמות ברשות הרבים משום כבודו.
